«

יול 01

אמינות/קרדביליות במדע

המונח החשוב הוא קרדביליות – אמינות. של הכלי שמשליך על המדען. כפי שמתאר זאת מיכאל לייטמן – בסופו של דבר אוביקטיביות היא אשלייה של אמינות. משאבת האויר היתה פיזית בחברה המלכותית, היו גאים בה. ואח"כ הפכה לסמל של המדע. הובס מדבר על המנהיג, הוא כתב באותה תקופה את הספר שלו: הלוויתן. המצב הטבעי שבו לאף אח אין יתרון על השני בכח. אדם לאדם זאב. מדבר על המנהיג כעל מי שהעם משליך עליו את הסמכות. המנהיג הוא הנציג של הרצון של האדם. והמכשיר הוא הנציג של הטבע ומשליך אותו על המדען. לאטור עשה במנוח הזה – דליגייט. גם התומכים וגם המתנגדים לבויל הבינו שיש אויר. זו היתה עובדה מדעית.

בויל כתב גם על הניסויים שהצליחו וגם אלה שלא. התקבלו ממצאים שחלקם אוששו את הטענה וחלקם לא, וההצגה של זה תורם לקרדיביליות של המדען. בויל יצר את המעבדה הראשונה. היא היתה בציבור – בפאבליק. כל הזמן היו קהלים שהיו צריכים לראות ולקבל את הניסוי שהוא עשה. לראות במו עיניהם ולהאמין שהוא לא מרמה. ואחר כך להפיץ לאלה שלא היו שם. להאמין שהכל שקוף ואין שום אחיזת עיניים.

הרטוריקה הסיבתית והרטוריקה של העובדה הן חשובות. הסיבתיות – משתמשים במילים של "נראה ש" וכו'. בעובדות – השפה יותר נחרצת. רטוריקה של ספק עצמי מייצרת קרדביליות. עד היום זה עובד. לא "אני מצאתי" אלא "מצאנו, גילינו". פעולה שהיא קולקטיבית, לא פעולה של אינדיווידואל. דיבור אל קהילה שחולקת את אותם עקרונות, עקרונות של צניעות. הפוליטיקה של הצניעות – האמריקאים משתמשים בזה, אלופים בזה. המכשירים הם צינורות שבהם העובדות עוברות מהטבע אל המדען וממנו את הציבור. העובדות תמיד יתפסו כאובייקטיביות, הפרשנות תיתפס כסובייקטיבית.

תיאוריה – סובייקטיבי, מתודולוגיה – אובייקטיבי, התוצאות – איזה ידע הגיע אלינו, דיווח יבש ולאקוני, אובייקטיבי, הפרשנות – סובייקטיבי. לכן אפשר להתווכח רק על התיאוריה והפרשנות. אי אפשר להתווכח על העובדות.

זו פעם ראשונה שהדבר הזה נוסח – איך המדען זוכה בקרדביליות שלו. גאונות של בויל וגאונות של ש"ש לתאר את זה במדוייק. העדות – מכשיר ראשון לקרדביליות. ואחר כך אפשרות לרפליקציה. 3 דרכים לקרדיביליות: 1. לעשות זאת בציבור, אנשים שיהיו שם פיזית. אנשים אמינים ששייכים לחברה החברתית. 2. אפשרות לשכפול – כותבים על הניסוי, מפורט, גם ההצלחות וגם הכשלונות. 3. עדים וירטואליים. ככל שאתה כותב הכי הרבה פרטים מאפשר לכולם להרגיש כאילו היו נוכחים.

למה הובס הפסיד? הספר עוסק ב: ידע הוא מרפא לחוליים של החברה. איזה ידע ירפא את החוליים של החברה ויאפשר לנו להרגיש יותר בטוחים. לא הידע שתלוי בנו, כי זה הופך אותנו ליותר חסרי גבולות, ויותר אחראים על מה שקורה. אלא ידע אובייקטיבי. הגישה של בויל: יש עולם חיצוני לתככים, לאינטרסים, למלחמות, להריגות שהיו באותה תקופה. הידע המסויים שבויל והובס הציעו 0 הפונקציה שלו היתה לרפא, משהו שיעזור לנו לחיות בעולם הכאוטי שהיה אז. בויל הצליח, הובס לא. התיאולוגיה – שהיתה לשניהם – של בויל יותר התאימה לתקופה ההיא. דומה למדד פירסון למדד יול. הידע שפירסון הציע ענה למשהו חברתי יותר מאשר הידע של יול. אותו דבר אצל בויל והובס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>